כל ההתחלות - אזור לב העיר
יוסיי אונטרמן
ירושלים בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים התפתחה מאוד בפריפריה ונבנו בה שכונות חדשות רבות. אבל, מרכז העיר סבל מהזנחה: שכונות ותיקות יועדו להריסה, לא ניתנו שירותים בסיסים, האוכלוסייה הצעירה נטשה את שכונות לב העיר ומתן באסטה לעבריינים השוק מחנה יהודה היה ניסיון "טיפולי" מהיר של המוסדות לשקם עבריינים.
חשוב לציין את ריבוי הפשיעה באזור, ולכן נחשב השוק לפצע הפתוח של העיר. לפיכך נמנעו המוסדות ממגע עם האזור,תושביו ובעלי העסקים שבו. האזור נחשב לאזור שלא כדאי לגעת בו. ברור, שככל שהבעיות התרבו גבר גם הצורך בהתערבות גדולה יותר של המוסדות, התערבות שבאה רק עם כניסתו של אורי עמדי לעבודה קהילתית לשוק.
לאורי עמדי הייתה תפיסת עולם עצמאית משלו ויוזמה שהטוו את הקו לפיתוח הקהילתי במרכז העיר ירושלים.
האמונה שניתן לחנך כל אדם, שבכל אדם יש רצון לתרום לאחרים, והאמונה שעל כל אדם מוטלת האחריות לעשות למען הכלל היו אבני היסוד של תפיסת עולמו.
אורי האמין שכדי לגלות את ה"טוב" שבאדם יש צורך לעזור לאנשים להתארגן סביב הצרכים שלהם, להתחיל לעבוד איתם על מה שכואב ומפריע להם. כמן כן סבר, שלכל אדם הזכות והחובה להשפיע על איכות חייו תוך כדי קבלת אחריות וסמכות.
שיקום השוק
במטרה לעניין את הארגונים שאומרים לטפל באזורי מצוקה חברתית לפעולה, התחיל אורי בסוחרים עצמם. הוא השיל מכתפיו כל זהות ארגונית נטמע, בין סוחרי השוק יצר קשרים אישיים, למד את צורכיהם, וכך פתח נתיבים ללבם.
לא פעם פגש אותם אורי עם עלות השחר כאשר פרקו סחורה טרייה ובלילה כשהכינו את הדוכנים שלהם ליום חדש של עבודה.
אורי החדיר בהם את האמונה שניתן לשפר את המציאות הפיזית על בסיס התארגנות חברתית אנושית שבנויה על יושר, עזרה הדדית, הבנת צרכי הזולת ואמונה בטוב שבאדם.
ההתנגדות לפעילותו של אורי בשוק הייתה מצידם של כמה גורמים:
א. גורמים עבריינים שנהנו מהכאוס בשוק, אנשים אלו שלטו מהטבות שונות בכוח הזרוע וכניסתו של אורי ערערה את מעמדם.
ב. עסקנים פוליטיים שונים שניצלו את השוק לצרכיהם ושיפור יחסי האנוש בשוק הקשה עליהם להמשיך לנצל את השוק למטרות הפוליטיות שלהם.
ג. הפקידות הבכירה בעירייה, התנגדה לכניסתו של אורי. פתאום נוצר מצב שקבוצה משמעותית נוספת תובעת משאבים, שואפת לקחת חלק באחריות ובסמכות. חלקם חששו שהתארגנות בשוק תהיה בסיס להתארגנות של אספסוף מאורגן.
לאחר כשנה וחצי של עבודת שטח מאומצת, שכללה את קבלת ברכת הדרך של המנהיגים הותיקים (זקני העדה), פיתוח מנהיגות צעירה (בגילאי ה-20), עריכת מפקד של החנויות, עריכת בחירות לוועד השוק ועוד, החליט אורי שהגיע הזמן לנסות לערב גורמים חיצוניים.
לבסוף לאחר שלוש שנות עבודה, העירייה נאותה למצוא דרך לשתף פעולה עם סוחרי שוק מחנה יהודה. בשנת 1987 אורי והסוחרים שכנעו את העירייה שניתן לשפץ את התשתית הפיזית בת המאה של השוק.
באמצעות עבודת נמלים שכללה מעבר מחנות לחנות יחד עם חברי הועד, שכנעו אורי וחברי הועד את סוחרי השוק ליטול חלק באחריות לשיפוץ. כל סוחר נתבע לסגור את חנותו לחודשים אחדים ותרם את חלקו (גם בכסף...) למען פיתוח התשתית הציבורית בשוק. התשתית הציבורית כללה את הניקוז בשביל בין הדוכנים, בניית תקרה למעברים בסמטאות השוק, פיתוח מערכת תאורה ברחבי השוק ועוד.
חלק נוסף בעבודתו של אורי היה בבניית תוכנית משותפת לסוחרים בזמן השיפוץ. היו שבחרו ללמוד והיו שבחרו בפעילות ציבורית ואחרים התפנו לעניינים אישיים.
שיקום לב העיר והקמת המינהל הקהילתי
בעקבות הצלחה זו, רתם אורי גופים נוספים להחייאת לב העיר כולו. הצלחה זו בפיתוח השוק אפשרה לשכנע בקלות יחסית את העירייה והסוכנות היהודית לפתח את אזורי המגורים שבצדי השוק.
הפיתוח כלל שינוי מדיניות של עיריית ירושלים. שינוי זה הפך את ייעודם של שכונות לב העיר מהריסה לשימור, חל שינוי כללי בגישה לאזור. הסוכנות היהודית נאותה להכריז על המקום כאזור שיקום שכונות חברתי למשך עשר שנים.
משרד הבינוי והשיכון הכריז על המקום כאזור שיקום שכונות פיזי, עיריית ירושלים הגבירה מעורבותה ומשאביה באזור והחברה למתנ"סים נתנה כתף אף היא למשימה. כל הגופים רצו לפתח את מרכז אך לא הייתה תפיסה ודרך אחידה כיצד לעשות זאת.
אורי ראה לנכון בשלב זה להקים מסגרת ארגונית אחת, שתתכנן, תתאם ותיצור אינטגרציה תפעולית על מנת שכל השותפים יפעלו כיחידה יעילה אחת. לפיכך, המינהל הקהילתי הוא הארגון המתאים ביותר ליישום פיתוח אזור לב העיר תוך יישום האידיאולוגיה שלו. המינהל מדגיש ביזור סמכויות וניהול עצמי בא לידי ביטוי באופן פעולתו של המינהל הקהילתי.
הנהלת המינהל הקהילתי מורכבת מנציגים נבחרים על ידי התושבים ומתוכם וכן על ידי נציגי הארגונים הממנים. הרכב זה מוביל לקבלה שקולה ומאוזנת של החלטות שנתקבלו על בסיס של נתונים, צרכים ומגבלות.
ההנהלה נבחרה בבחירות דמוקרטיות חשאיות אזוריות ובלתי מפלגתיות. לראשונה בירושלים נערכו בחירות למינהל קהילתי שהתבססו על תקנון מפורט שנעשה ע"י שופטים בדימוס שבעברם פיקחו על הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות. הבחירות סייעו למנהיגים שכונתיים לחזק את הקשר עם התושבים האחרים ולחזק את המרקם הקהילתי.
המשאבים שהתקבלו מהרשויות יועדו לבניה מחדש של תשתית לשירותים חברתיים ופיזיים.
השירותים החברתיים כללו בניית מרכזים לקשישים, לגיל הרך, מרכזי ספורט ועוד.
השירותים הפיזיים כללו שיפוץ תשתיות דרכים, ניקוז, תאורה, ביוב ועוד, הן בשוק והן באזורי המגורים וכן שיפוץ דירות לקשישים ולנזקקים על מנת לאפשר לכל אדם לחיות באיכות דיור מינימאלית. נוסף לכך השיפוץ הפיזי כלל שיפוצם של בניינים משותפים (למגורים) ותכנון עירוני חדש באזור.
כדי לאפשר את קיומם של תהליכים אלו היה צורך בצוות מקצועי בתחומים שונים. על מנת שאנשי מקצוע השונים יעבדו על בסיס אידיאולוגי דומה, הוקדשו דיונים רבים לשאלות ערכיות ואידיאולוגיות כאשר לעובדים הקהילתיים ולתפיסת עולמם ניתן משקל רב.
המינהל הקהילתי היה הארגון המוביל באזור ונתפס על ידי התושבים כמען לכל בעיותיהם.
הפונים למינהל צורפו לועדות השונות בהתאם לרצונם והם לקחו חלק בפתרון הבעיות ברמה השכונתית וכך נמצאו כל הצדדים נשכרים. תושבים שפעלו למשל בועדת הסמים הצליחו להפחית כמעט לחלוטין את הסחר בסמים באזור, תושבים בוועדה הפיזית היו שותפים לעיצובם של תוכניות בניין הערים השונות, תושבים שהיו חברים בועדת הגיל הרך עיצבו את השירותים בתחום וכן הלאה. ההשתתפות בועדות גרמה לתושבים להבין את מורכבותם של הבעיות, את תהליכי קבלת ההחלטות ואת הקושי שביישום מדיניות.
ראוי לציין שהקמת המינהל הקהילתי בלב העיר שימשה דגם לחיקוי למינהל קהילתיים נוספים בירושלים וברחבי הארץ.
